The Serpent that Cheats Eve, Also Credits Her
φοβοῦμαι δὲ μή πως, ὡς ὁ ὄφις ἐξηπάτησεν Εὕαν ἐν τῇ πανουργίᾳ αὐτοῦ, φθαρῇ τὰ νοήματα ὑμῶν ἀπὸ τῆς ἁπλότητος καὶ τῆς ἁγνότητος τῆς εἰς τὸν χριστόν.
2 Corinthians 11:3
And I fear not how as the Serpent cheated/deceived Eve within the Crafty One of himself, the Thoughts of yourselves should be spoiled/degenerated away from the Single One [without folds] and the Chaste One of her into the Anointed one.
2 Corinthians 11:3 RBT
To write “the Crafty One,” “the Single One,” “the Chaste one” which are definite objects or subjects you would write exactly what was written, no craft-iness necessary:
- τῇ πανουργίᾳ – The Crafty one
- τὰ νοήματα – The Single one
- τῆς ἁπλότητος – The Chaste one
- τὸν χριστόν – The Anointed one
The same goes for τὸν χριστόν “The Christ” which is also from an adjectival word meaning “anointed” but it certainly does not get translated as “the anointedness” does it? And what of the lone genitive feminine definite article “the” τῆς that has no noun? It’s called an “anaphoric reference” when a word refers back to something previously mentioned in the discourse or context. This happens frequently in the Greek NT, and, being so small and seemingly insignificant, these anaphoric references frequently get discarded, because “context” is all that matters.
You don’t have to be a scholar or master to understand a noun with a definite article. For a noun with a definite article to be turned into an abstract noun-adjective requires craftiness. “Crafty” “pure” “chaste” “anointed” by themselves are adjectival, but if one places a definite article, it becomes a noun. But rather than translate it “the crafty one” or “the single one” certain biases lead scholars to add the suffixes “-iness” and “ity,” etc leaving the meanings abstract and muddled.
When the text “deceived Eve by his craftiness” itself is a product of craftiness, what to say?
Genesis 3:12
וַיאמֶר הָֽאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן־הָעֵץ וָאֹכֵל
And the man said The woman whom thou gavest to be with me she gave me of the tree and I did eat.
Genesis 3:12 KJV
And he is saying, “The Man of the Woman straightly you have given to be close beside myself, she has given himself to myself from out of the Tree, and he has eaten.”
Genesis 3:12 RBT
All that was necessary was to properly place the quotation marks for the dialogue. “The Man…she has given himself…” and the grammatical structure can remain intact.
But we all know how “context determines” and as long as no one breaches the heavily protected holy grail of tradition, the powers that be are safe. The “man of the woman”? Out of context! Burn him! Except the context is there, when everything is translated justly…
“And the Woman is seeing, for the Tree is the good one for food, and that he is a longing to the dual Eyes, and the Tree is he who is desired to interweave [with], and she is taking from the fruit of himself, and she is eating, and she is giving also to her man close beside herself, and he is eating.”
Genesis 3:6 RBT
Hebrew וָאֹכֵל. And he has eaten. This root אכל (akal) means “to eat,” and the form (Qal form) specifically, “he has eaten” in the complete “tense.” The vowel points here, added by the Masoretes, force the incomplete first person, “I am eating.” Generally a ו is added to a verb root to create the first person incomplete form to distinguish between the two, i.e. אוֹכל (okel) I am eating, but with a little bit of craaaaafty vowel pointing, we can make it mean “I am eating” by way of pronunciation as if there was a letter ו present. This is where you get that vowel point above the word. It is placed there to represent a letter that isn’t there. Is that legal? Is that just? Does a 1200 year old tradition make it right? You tell me! Because by way of pronunciation the masculine pronoun was also magically changed.
Hebrew הוא נתנה לי. Himself she has given to myself. In this clause, the word which has been crafted to mean “she” (הוא) even though it is definitively the masculine pronoun “he”, has confused scholars for ages because the entire passage has mystified them. Everyone knows נתנה “she gave” is plainly in the 3rd person feminine. But everyone got it wrong. Not one translation anywhere came remotely close to the truth. Because the prevailing context was the sacred holy grail, the Writing itself (herself) became dispensable and subverted. The Masoretes in the 7th-10th centuries A.D. scandalously placed the niqqud (vowel point) for the feminine pronoun pronunciation, and those vowel points remain in over one hundred instances to this day in all the Hebrew niqqud texts and interlinear bibles, and are still reflected in all the translations that exist. For the following thousand years after the Masoretes, most scholars bypassed them or didn’t even notice. The Church Fathers never touched the pronouns from what I have seen, and there were no “Church Mothers” to question them.
Gesenius, long considered the Master of Hebrew Grammar since the 19th century, noticed and called out the Masoretes for incorrectly pointing the pronoun, but he himself was mystified by its apparent use. He conjectured that it was “an orthographic peculiarity” an “epicene use” (meaning a grammatical gender that encompasses both masculine and feminine genders or refers to a noun or pronoun that has a single form for both genders) and that,
The form הוּא also stands in the consonantal text (Kethîbh) of the Pentateuch (with the exception of eleven places) for the fem. הִיא.
(cf. Gesenius Hebrew Grammar 32/k).
The Hebrew clearly makes a distinction with the pronouns. On the other hand, there are instances where the orthography is epicene (used for both genders). One is the suffix “ך” (pronounced as “-kha” or “akh” depending on gender). It is used for both masculine and feminine possessives on nouns. Another is the suffix ים- (pronounced “-im”) which is a plural suffix used for both masculine and feminine inclusively. But if I wanted to write the word for “female fallen ones” it would be נְפִילוֹת (Nephilot) and not Nephilim, “fallen ones.” Or even אֱלֹהוֹת elohot “goddesses” and not elohim “gods.” The plural for the feminine is distinct from the plural masculine that does take in the feminine. If the text doesn’t make distinctions as in the case of “ך” then we have to resort to context. But if the writings clearly make a gender distinction, can we break them if things don’t sound quite right?
It took scholars centuries to figure out how to make a masculine pronoun a feminine one. And that’s why anyone who tries to study the material of the “masters” inevitably becomes put off by the sheer “complexity” of the language presented. Leave it to scholars to make a language too complex for anyone to ever possibly understand, even something as fundamental as the words “he” and “she” and most certainly people will never venture to even try.
What’s the context?
Actually, its just the masculine pronoun. No magic, no peculiarity, no mystery, no bifurcated epicene use, no “standing in” for the feminine. “He” means quite unsurprisingly, “he.” But the interpretation of the context? That, is the mystery. There was only ever one authorized way to interpret the masculine-feminine theological paradigm in the Judeo-Christian world: hierarchy. Not even the Ancient Jewish nation deviated from the tradition. And if you transgressed it, there was a pylon and fire waiting for you in the front yard of your local synagogue or church. Anyone who has heard of the gospel story of Jesus knows it speaks of a “man of heaven” being born through a virgin woman into the World. A “man passing through a woman” is at the heart of the story, a.k.a. born again. But while most know this already, what this would create is a cyclical paradigm of “as the woman from out of the man, so the man through/by (διὰ) the woman” (1 Cor. 11:12) but the paradigm was missed and so NT translations discard the Greek διὰ “through/by” and substitute the word “born of.” The KJV was accurate in this regard.
Nothing changes about the pronouns, but if a man should “pass through” a woman, things definitely become profound in how they might be used. “She has given himself,” “himself is herself,” “herself is himself,” “myself is herself,” “herself is myself.” It becomes a matter a masculine self and a feminine self becoming intertwined, or twisted into one cord. And so for Jesus to say, “Myself is the Road” he may very well be speaking of the “other” self, “her” whom he was born through and intertwined with. He wouldn’t be speaking in code, as many already grasp the idea at least in part, when they say “my better half.” It isn’t code speak, just the profundity of the mystery as Paul wrote, “This mystery is profound!”
הִוא is not even pronounceable. In effect, a Rabbi reading this word to his audience as “hee” is nothing short of an egregious lie, as the audience is hearing the feminine pronoun היא. The masculine pronoun הוא is pronounced “hoo” but the vowel point placed there is that of the sound “ee.” If you were to attempt to read this out loud you would be saying “heeoo.” Even in the transliterations scattered around the internet, they put “hî” or “hee”:
This scandal occurs repeatedly throughout the translations and interpreted morphologies of the Pentateuch. Genesis 3:12 is the first instance of the foul play of הִוא and a quick database search of the form shows there are about 105 places where this occurs. No one has ever understood it, and no one has fixed or removed the false niqqud points. Even after Gesenius wrote about it over 120 years ago, no one has translated them honestly, and all the translations reflect the so called “peculiarity” to this day.
Wouldn’t women be really curious to know what these texts are really saying?
Ref | Hebrew |
---|---|
Gen.3.12 | וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה־ לִּי מִן־ הָעֵץ וָאֹכֵל׃ |
Gen.3.20 | וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל־ חָי׃ |
Gen.7.2 | מִכֹּל׀ הָבְּהֵמָה הָטְּהוֹרָ֗ה תִּקַּח־ לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן־ הָבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ׃ |
Gen.12.18 | וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּ֕אמֶר מַה־ זֹּאת עָשִׂיתָ לּי לָ֚מָּה לֹא־ הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא׃ |
Gen.12.19 | לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לי לְאִשָּׁה וְעַתָּ֕ה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ׃ |
Gen.14.7 | וַ֠יָּשֻׁבוּ וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־ עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּ֕וּ אֶת־ כָּל־ שְׂדֵה הָעֲמָלֵקי וְגַם אֶת־ הָאֱמֹרִי הָיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר׃ |
Gen.14.8 | וַיֵּצֵא מֶלֶךְ־ סְדֹ֜ם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָ֗ה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא־ צעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הָשִּׂדִּים׃ |
Gen.19.38 | וְהָצְּעִירָה גַם־ הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן־ עַמּי הוּא אֲבִי בְנֵי־ עַמּוֹן עַד־ הָיּוֹם׃ס |
Gen.20.5 | הֲלֹא הוּא אָמַר־ לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא־ גַם־ הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם־ לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת׃ |
Gen.20.12 | וְגַם־ אָמְנָ֗ה אֲחֹתִי בַת־ אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת־ אִמּי וַתְּהִי־ לי לְאִשָּׁה׃ |
Gen.21.22 | וַיְהִי בָּעֵת הָהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל שַׂר־ צְבָאוֹ אֶל־ אַבְרָהָם לֵאמר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־ אַתָּה עֹשֶׂה׃ |
Gen.22.20 | וַיְהִ֗י אַחֲרֵי הָדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמר הִ֠נֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם־ הִוא בָּנים לְנָחוֹר אָחִיךָ׃ |
Gen.22.24 | וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם־ הִוא אֶת־ טֶבַח וְאֶת־ גַּחַם וְאֶת־ תַּחַשׁ וְאֶת־ מַעֲכָה׃ס |
Gen.23.2 | וַתָּמָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ׃ |
Gen.23.19 | וְאַחֲרֵי־ כֵן קָבַר אַבְרָהָ֜ם אֶת־ שָׂרָה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־ מְעָרַ֞ת שְׂדֵה הָמַּכְפֵּלָה עַל־ פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן׃ |
Gen.24.44 | וְאָמְרָה אֵלַי גַּם־ אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר־ הֹכִיחַ יְהוָה לְבֶן־ אֲדֹנִי׃ |
Gen.26.9 | וַיִּקְרָא אֲבִימֶ֜לֶךְ לְיִצְחָ֗ק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן־ אָמוּת עָלֶיהָ׃ |
Gen.26.12 | וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הָהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הָהוא מֵאָה שְׁעָרים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהוָה׃ |
Gen.27.38 | וַיֹּאמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־ אָבִ֗יו הָבְרָכָה אַחַת הִוא־ לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם־ אָנִי אָבי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ׃ |
Gen.29.2 | וַיַּ֞רְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה־ שׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי־ צֹאן רֹבְצִים עָליהָ כִּ֚י מִן־ הָבְּאֵר הָהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל־ פִּי הָבְּאֵר׃ |
Gen.29.9 | עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל׀ בָּ֗אָה עִם־ הָצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא׃ |
Gen.32.19 | וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹני לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם־ הוּא אַחֲרֵינוּ׃ |
Gen.35.20 | וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל־ קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת־ רָחֵל עַד־ הָיּוֹם׃ |
Gen.35.22 | וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הָהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּ֕ב אֶת־ בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָביו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵלפ וַיִּהְיוּ בְנֵי־ יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר׃ |
Gen.35.27 | וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל־ יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר־ גָּר־ שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק׃ |
Gen.38.1 | וַיְהִי בָּעֵת הָהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד־ אִישׁ עֲדֻלָּמי וּשְׁמוֹ חִירָה׃ |
Gen.38.21 | וַיִּשְׁאַ֞ל אֶת־ אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הָקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל־ הָדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא־ הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה׃ |
Gen.38.25 | הִוא מוּצֵ֗את וְהִיא שָׁלְחָה אֶל־ חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר־ אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר־ נָא לְמִ֞י הָחֹתֶמֶת וְהָפְּתִילִים וְהָמַּטֶּה הָאֵלֶּה׃ |
Gen.47.6 | אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת־ אָביךָ וְאֶת־ אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְאִם־ יָדַ֗עְתָּ וְיֶשׁ־ בָּם אַנְשֵׁי־ חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל־ אֲשֶׁר־ לִי׃ |
Gen.47.17 | וַיָּבִיאוּ אֶת־ מִקְנֵיהֶם אֶל־ יוֹסֵף֒ וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶ֜חֶם בַּסּוּסִ֗ים וּבְמִקְנֵה הָצֹּאן וּבְמִקְנֵה הָבָּקָר וּבַחֲמֹרים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל־ מִקְנֵהם בַּשָּׁנָה הָהִוא׃ |
Gen.47.18 | וַתִּתֹּם הָשָּׁנָה הָהִוא֒ וַיָּבֹאוּ אֵלָ֜יו בַּשָּׁנָה הָשֵּׁנִ֗ית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא־ נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּ֚י אִם־ תַּם הָכּסֶף וּמִקְנֵה הָבְּהֵמָה אֶל־ אֲדֹני לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם־ גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ׃ |
Exo.3.8 | וָאֵרֵ֞ד לְהַצִּילוֹ׀ מִיַּד מִצְרַ֗יִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן־ הָאָרֶץ הָהִוא֒ אֶל־ אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל־ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל־ מְקוֹם הָכְּנַעֲנִי וְהָחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהָפְּרִזִּי וְהָחִוּי וְהָיְבוּסִי׃ |
Exo.12.15 | שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַ֚ךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי׀ כָּל־ אֹכֵל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתה הָנֶּפֶשׁ הָהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד־ יוֹם הָשְּׁבִעִי׃ |
Exo.12.19 | שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹ֕ר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי׀ כָּל־ אֹכֵל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתה הָנֶּפֶשׁ הָהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ׃ |
Exo.22.26 | כִּי הִוא לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי־ יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתּי כִּי־ חַנּוּן אָנִי׃ס |
Lev.2.6 | פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן מִנְחָה הִוא׃ס |
Lev.2.15 | וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה מִנְחָה הִוא׃ |
Lev.5.12 | וֶהֱבִיאָהּ אֶל־ הָכֹּהֵן֒ וְקָמַץ הָכֹּהֵן׀ מִ֠מֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצ֜וֹ אֶת־ אַזְכָּרָתָה וְהִקְטִיר הָמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יְהוָה חַטָּאת הִוא׃ |
Lev.6.2 | צַו אֶת־ אַהֲרֹן וְאֶת־ בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָ֡ה עַל מוֹקְדָה עַל־ הָמִּזְבֵּחַ כָּל־ הָלַּיְלָה עַד־ הָבֹּקֶר וְאֵשׁ הָמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׃ |
Lev.6.10 | לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם׃ |
Lev.6.18 | דַּבֵּר אֶל־ אַהֲרֹן וְאֶל־ בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָחַטָּאת בִּמְק֡וֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָ֜ה תִּשָּׁחֵט הָחַטָּאת לִפְנֵי יְהוָה קֹדֶשׁ קָדָשׁים הִוא׃ |
Lev.6.22 | כָּל־ זָכָר בַּכֹּהֲנים יֹאכַל אֹתָהּ קֹדֶשׁ קָדָשׁים הִוא׃ |
Lev.10.12 | וַיְדַבֵּר מֹשֶׁ֜ה אֶל־ אַהֲרֹ֗ן וְאֶל אלְעָזָר וְאֶל־ אִיתָמָר׀ בָּנָיו הָנּוֹתָרִים֒ קְחוּ אֶת־ הָמִּנְחָ֗ה הָנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי יְהוָה וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הָמִּזְבֵּחַ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשׁים הִוא׃ |
Lev.10.13 | וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי חָקְךָ וְחָק־ בָּנֶיךָ הִוא מֵאִשֵּׁי יְהוָה כִּי־ כֵן צֻוֵּיתִי׃ |
Lev.11.6 | וְאֶת־ הָאַרְנֶ֗בֶת כִּי־ מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְריסָה טְמֵאָה הוא לָכֶם׃ |
Lev.11.26 | לְכָל־ הָבְּהֵמָ֡ה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָ֜ה וְשֶׁסַע׀ אֵינֶנָּה שֹׁסַ֗עַת וְגֵרָה אֵינֶנָּה מַעֲלָה טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל־ הָנֹּגֵעַ בָּהֶם יִטְמָא׃ |
Lev.13.8 | וְרָאָה הָכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הָמִּסְפַּחַת בָּעוֹר וְטִמְּאוֹ הָכֹּהֵן צָרַעַת הִוא׃פ |
Lev.13.11 | צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְטִמְּאוֹ הָכֹּהֵן לֹא יַסְגִּרנּוּ כִּי טָמֵא הוּא׃ |
Lev.13.22 | וְאִם־ פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר וְטִמֵּא הָכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע הִוא׃ |
Lev.13.25 | וְרָאָה אֹתָהּ הָכֹּהן וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ שֵׂעָר לָבָ֜ן בַּבַּהֶ֗רֶת וּמַרְאֶהָ עָמֹק מִן־ הָעוֹר צָרַעַת הִוא בַּמִּכְוָה פָּרָחָה וְטִמֵּא אֹתוֹ הָכֹּהֵן נֶגַע צָרַעַת הִוא׃ |
Lev.13.26 | וְאִם׀ יִרְאֶנָּה הָכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּה אֵין־ בַּבֶּהֶרֶת שֵׂעָר לָבָן וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן־ הָעוֹר וְהִוא כֵהָה וְהִסְגִּירוֹ הָכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים׃ |
Lev.13.27 | וְרָאָהוּ הָכֹּהֵן בַּיּוֹם הָשְּׁבִיעי אִם־ פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר וְטִמֵּא הָכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע צָרַעַת הִוא׃ |
Lev.13.28 | וְאִם־ תַּחְתֶּיהָ תַעֲמֹד הָבַּהֶ֜רֶת לֹא־ פָשְׂתָה בָעוֹר וְהִוא כֵהָה שְׂאֵת הָמִּכְוָה הוא וְטִהֲרוֹ הָכֹּהֵן כִּי־ צָרֶבֶת הָמִּכְוָה הִוא׃פ |
Lev.13.42 | וְכִי־ יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ׃ |
Lev.13.52 | וְשָׂרַף אֶת־ הָבֶּ֜גֶד אוֹ אֶת־ הָשְּׁתִי׀ אוֹ אֶת־ הָעֵ֗רֶב בַּצֶּמֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים א֚וֹ אֶת־ כָּל־ כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר־ יִהְיֶה בוֹ הָנָּגַע כִּי־ צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף׃ |
Lev.13.55 | וְרָאָה הָכֹּהֵ֜ן אַחֲרֵי׀ הֻכַּבֵּס אֶת־ הָנֶּ֗גַע וְ֠הִנֵּה לֹא־ הָפַךְ הָנֶּגַע אֶת־ עֵינוֹ וְהָנֶּגַע לֹא־ פָשָׂה טָמֵא הוּא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ פְּחֶתֶת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ׃ |
Lev.14.44 | וּבָא הָכֹּהֵן וְרָאָ֕ה וְהִנֵּה פָּשָׂה הָנֶּגַע בַּבָּיִת צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא הוּא׃ |
Lev.15.3 | וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ רָר בְּשָׂר֞וֹ אֶת־ זוֹב֗וֹ אוֹ־ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ טֻמְאָתוֹ הִוא׃ |
Lev.15.23 | וְאִם עַל־ הָמִּשְׁכָּ֜ב ה֗וּא אוֹ עַל־ הָכְּלִי אֲשֶׁר־ הִוא יֹשֶׁבֶת־ עָלָיו בְּנָגְעוֹ־ בוֹ יִטְמָא עַד־ הָעָרֶב׃ |
Lev.15.25 | וְאִשָּׁ֡ה כִּי־ יָזוּב זוֹב דָּמָ֜הּ יָמִים רַבִּ֗ים בְּלֹא עֶת־ נִדָּתָהּ אוֹ כִי־ תָזוּב עַל־ נִדָּתָהּ כָּל־ יְמֵ֞י זוֹב טֻמְאָתָ֗הּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא׃ |
Lev.17.11 | כִּי נֶפֶשׁ הָבָּשָׂר בַּדָּם הִוא֒ וַאֲנִ֞י נְתַתִּיו לָכֶם עַל־ הָמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל־ נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי־ הָדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר׃ |
Lev.17.14 | כִּי־ נֶפֶשׁ כָּל־ בָּשָׂ֗ר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא֒ וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל־ בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל־ בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל־ אֹכְלָיו יִכָּרֵת׃ |
Lev.18.7 | עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ׃ס |
Lev.18.8 | עֶרְוַת אֵשֶׁת־ אָביךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָביךָ הִוא׃ס |
Lev.18.12 | עֶרְוַת אֲחוֹת־ אָביךָ לֹא תְגַלֵּה שְׁאֵר אָביךָ הִוא׃ס |
Lev.18.13 | עֶרְוַת אֲחוֹת־ אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי־ שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא׃ס |
Lev.18.14 | עֶרְוַת אֲחִי־ אָביךָ לֹא תְגַלֵּה אֶל־ אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא׃ס |
Lev.18.15 | עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ׃ס |
Lev.18.16 | עֶרְוַת אֵשֶׁת־ אָחיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָחיךָ הִוא׃ס |
Lev.18.17 | עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת־ בַּת־ בְּנהּ וְאֶת־ בַּת־ בִּתָּ֗הּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִוא |
Lev.18.22 | וְאֶת־ זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא׃ |
Lev.19.20 | וְ֠אִישׁ כִּי־ יִשְׁכַּב אֶת־ אִשָּׁ֜ה שִׁכְבַת־ זֶ֗רַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן־ לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי־ לֹא חֻפָּשָׁה׃ |
Lev.20.6 | וְהָנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל־ הָאֹבֹת וְאֶל־ הָיִּדְּעֹנִים לִזְנוֹת אַחֲרֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת־ פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הָהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ׃ |
Lev.22.3 | אֱמֹר אֲלֵהֶ֗ם לְדֹרֹתֵיכֶ֜ם כָּל־ אִישׁ׀ אֲשֶׁר־ יִקְרַב מִכָּל־ זַרְעֲכֶ֗ם אֶל־ הָקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי־ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתה הָנֶּפֶשׁ הָהִוא מִלְּפָנַי אֲנִי יְהוָה׃ |
Lev.23.3 | שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה֒ וּבַיּוֹם הָשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא־ קֹדֶשׁ כָּל־ מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם׃פ |
Lev.23.36 | שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה בַּיּוֹם הָשְּׁמִינִ֡י מִקְרָא־ קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶ֜ם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה עֲצֶרֶת הִוא כָּל־ מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ׃ |
Lev.25.10 | וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵת שְׁנַת הָחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל־ יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־ אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל־ מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ׃ |
Lev.25.12 | כִּ֚י יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן־ הָשָּׂדה תֹּאכְלוּ אֶת־ תְּבוּאָתָהּ׃ |
Num.5.6 | דַּבֵּר אֶל־ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל֒ אִישׁ אוֹ־ אִשָּׁ֗ה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל־ חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיהוָה וְאָשְׁמָה הָנֶּפֶשׁ הָהִוא׃ |
Num.5.14 | וְעָבַר עָלָיו רוּחַ־ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־ אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ־ עָבַר עָלָיו רוּחַ־ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־ אִשְׁתּוֹ וְהיא לֹא נִטְמָאָה׃ |
Num.5.31 | וְנִקָּה הָאישׁ מֵעָון וְהָאִשָּׁה הָהִוא תִּשָּׂא אֶת־ עֲוֹנָהּ׃פ |
Num.13.32 | וַיּוֹצִ֜יאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל־ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָ֜הּ לָתוּר אֹתָ֗הּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל־ הָעָם אֲשֶׁר־ רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת׃ |
Num.14.8 | אִם־ חָפֵץ בָּנוּ יְהוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל־ הָאָרֶץ הָזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־ הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃ |
Num.15.25 | וְכִפֶּר הָכֹּהֵ֗ן עַל־ כָּל־ עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם כִּי־ שְׁגָגָה הִוא וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת־ קָרְבָּנָ֜ם אִשֶּׁה לַיהוָ֗ה וְחַטָּאתָם לִפְנֵי יְהוָה עַל־ שִׁגְגָתָם׃ |
Num.18.19 | כֹּל׀ תְּרוּמֹת הָקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי־ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה֒ נָתַתִּי לְךָ֗ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק־ עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהוָה לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ׃ |
Num.19.9 | וְאָסַף׀ אִישׁ טָה֗וֹר אֵ֚ת אֵפֶר הָפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְ֠הָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא׃ |
Num.21.16 | וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הָבְּאֵ֗ר אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לְמֹשׁה אֱסֹף אֶת־ הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם׃ס |
Num.22.4 | וַיֹּאמֶר מוֹאָ֜ב אֶל־ זִקְנֵי מִדְיָ֗ן עַתּה יְלַחֲכוּ הָקָּהָל אֶת־ כָּל־ סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הָשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הָשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן־ צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הָהִוא׃ |
Num.33.36 | וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיוֹן גָּבֶר וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר־ צן הִוא קָדֵשׁ׃ |
Deu.2.34 | וַנִּלְכֹּד אֶת־ כָּל־ עָרָיו בָּעֵת הָהִוא וַנַּחֲרֵם אֶת־ כָּל־ עִיר מְתִם וְהָנָּשׁים וְהָטָּף לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד׃ |
Deu.3.4 | וַנִּלְכֹּד אֶת־ כָּל־ עָרָיו בָּעֵת הָהִוא לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר לֹא־ לָקַחְנוּ מֵאִתָּם שִׁשִּׁים עִיר כָּל־ חֶבֶל אַרְגֹּב מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן׃ |
Deu.3.8 | וַנִּקַּ֞ח בָּעֵת הָהִוא אֶת־ הָאָרֶץ מִיַּ֗ד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הָיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן עַד־ הַר חֶרְמוֹן׃ |
Deu.3.11 | כִּי רַק־ ע֞וֹג מֶלֶךְ הָבָּשָׁ֗ן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים֒ הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּ֗הּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת־ אִישׁ׃ |
Deu.4.6 | וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכם לְעֵינֵי הָעַמּים אֲשֶׁר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־ הָחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־ חָכָם וְנָבוֹן הָגּוֹי הָגָּדוֹל הָזֶּה׃ |
Deu.4.14 | וְאֹתִ֞י צִוָּה יְהוָה בָּעֵת הָהִוא לְלַמֵּד אֶתְכם חֻקּים וּמִשְׁפָּטים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃ |
Deu.5.5 | אָ֠נֹכִי עֹמֵד בֵּין־ יְהוָה וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הָהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת־ דְּבַר יְהוָה כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא־ עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר׃ס |
Deu.9.19 | כִּי יָגֹ֗רְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהָחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הָהִוא׃ |
Deu.9.20 | וּבְאַהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּף יְהוָה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם־ בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הָהִוא |
Deu.10.10 | וְאָנֹכִ֞י עָמַדְתִּי בָהָ֗ר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעים לָיְלָה וַיִּשְׁמַע יְהוָ֜ה אֵלַ֗י גַּ֚ם בַּפַּעַם הָהִוא לֹא־ אָבָה יְהוָה הַשְׁחִיתֶךָ׃ |
Deu.11.10 | כִּי הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא־ שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת־ זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הָיָּרָק׃ |
Deu.20.20 | רַ֞ק עֵץ אֲשֶׁר־ תֵּדַ֗ע כִּי־ לֹא־ עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצ֗וֹר עַל־ הָעִיר אֲשֶׁר־ הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ׃פ |
Deu.21.4 | וְהוֹרִ֡דוּ זִקְנֵי הָעִיר הָהִוא אֶת־ הָעֶגְלָה אֶל־ נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא־ יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ־ שָׁם אֶת־ הָעֶגְלָה בַּנָּחַל׃ |
Deu.21.6 | וְכֹ֗ל זִקְנֵי הָעִיר הָהִוא הָקְּרֹבים אֶל־ הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת־ יְדֵיהם עַל־ הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל׃ |
Deu.29.21 | וְאָמַ֞ר הָדּוֹר הָאַחֲר֗וֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכם וְהָנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְ֠רָאוּ אֶת־ מַכּ֞וֹת הָאָרֶץ הָהִוא וְאֶת־ תַּחֲלֻאיהָ אֲשֶׁר־ חִלָּה יְהוָה בָּהּ׃ |
Deu.30.11 | כִּ֚י הָמִּצְוָה הָזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הָיּוֹם לֹא־ נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא׃ |